שפתי חכמים, דברים כ״א:כ״ג

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

« שפתי חכמים Deuteronomy 21:22 שפתי חכמים Deuteronomy 22:1 »

23 רש"י פתח ↗

כי קללת אלהים תלוי. זִלְזוּלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הוּא, שֶׁאָדָם עָשׂוּי בִּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הֵם בָּנָיו; מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים שֶׁהָיוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה, אֶחָד נַעֲשָׂה מֶלֶךְ וְאֶחָד נִתְפַּס לְלִסְטִיּוּת וְנִתְלָה, כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ תָּלוּי. כָּל קְלָלָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן הָקֵל וְזִלְזוּל, כְּמוֹ מלכים א ב' "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת":

23 זלזולו של מלך הוא כו'. רצונו לפרש בזה האי כי, מה נתינת טעם הוא אשלמעלה. ומפרש זלזולו כו', והיינו לפי מה שדרשו רבותינו סנהדרין שם כל הנסקלים נתלין, אבל לדברי חכמים דס"ל דאין נסקלין נתלין, אלא מגדף ועובד ע"א, שהוא נמי כמו מגדף, צ"ל מה שכתיב כי קללת אלהים היינו מברך השם, וקללת לשון קללה. אלא לפי שישוב המקרא לפי המדרש הוא קרוב לפשוטו, ומכח סמיכות הפרשיות דכל הנסקלים נתלין, מפרש רש"י קללת לשון זלזול. עיין בהרא"ם שהאריך כאן. ועי"ל דלא תקשה מנ"ל לרש"י דכל הנסקלים נתלין, דהא פירש הכא דקללת לשון זלזול הוא, דע"כ תרווייהו משמע, מדכתיב קללת אלהים, דאי לברך השם לחוד אתו הול"ל מברך השם לשון נקיה, אלא קללת לשון זילזול הוא, ואי ל' זלזול לחוד הול"ל לשון זלזול בהדיא, אלא למברך השם נמי אתא. מצאתי:

24 וישראל הם בניו כו'. ר"ל ובפרט ישראל שגם בניו הם, לכך אל תלין נבלתו על העץ. דמשל לשני אחים וכו':

« שפתי חכמים Deuteronomy 21:22 שפתי חכמים Deuteronomy 22:1 »