שפתי חכמים, דברים כ״א:כ״ג

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
23 זלזולו של מלך הוא כו'. רצונו לפרש בזה האי כי, מה נתינת טעם הוא אשלמעלה. ומפרש זלזולו כו', והיינו לפי מה שדרשו רבותינו סנהדרין שם כל הנסקלים נתלין, אבל לדברי חכמים דס"ל דאין נסקלין נתלין, אלא מגדף ועובד ע"א, שהוא נמי כמו מגדף, צ"ל מה שכתיב כי קללת אלהים היינו מברך השם, וקללת לשון קללה. אלא לפי שישוב המקרא לפי המדרש הוא קרוב לפשוטו, ומכח סמיכות הפרשיות דכל הנסקלים נתלין, מפרש רש"י קללת לשון זלזול. עיין בהרא"ם שהאריך כאן. ועי"ל דלא תקשה מנ"ל לרש"י דכל הנסקלים נתלין, דהא פירש הכא דקללת לשון זלזול הוא, דע"כ תרווייהו משמע, מדכתיב קללת אלהים, דאי לברך השם לחוד אתו הול"ל מברך השם לשון נקיה, אלא קללת לשון זילזול הוא, ואי ל' זלזול לחוד הול"ל לשון זלזול בהדיא, אלא למברך השם נמי אתא. מצאתי:
24 וישראל הם בניו כו'. ר"ל ובפרט ישראל שגם בניו הם, לכך אל תלין נבלתו על העץ. דמשל לשני אחים וכו':